<h1>כל בו הלכ' תקנות וגזרת קדמונים סימן קט"ז</h1>
<h2>דף קיב:</h2>
כל מקו' שיש חרם ב"ד אם עבר איש דרך שם ובא חבירו והזמינהו לדין על פי החרם לפני עדים אפי' בשוק חלה עליו החרם עד שיבא לב"ד. ואפי' שלא בפני עדים חלה עליו התקנה דלא אמרו סהדי אלא לשקר[י] אלא שאין כותבין סרבנות אלא בעדים ואחר טענותיו אם רצה הנתבע ילך לו לדרכו ואין צריך להמתין עד שיפסקו לו דינו ועל התובע לחזור אחר השלמת פסק דינו ולהביא הפסק.
וכשאדם מזמין את חבירו לדין וחבירו מסרב אינו יכול לבטל תפלת יוצר ולא מנחה אלא אם כן בטל שלשה פעמים רצופים. ואין יכול לבטל תפלה אלא בבית הכנסת אשר הוא שם אבל אם בטל שלשה תפלות רצופות יכול לבטל לכל בתי כנסיות.
ועוד אמרו כי יש חרם שלא לבטל תפלה משבת ויום טוב מתביעה שאדם תובע לחבירו אם לא בטל כבר שלשה תפלות רצופות ואם בשביל תקנת הקהל אפילו לכתחלה מותר. ואומרים הגדולים כי מקום (שניכר) [שנזכר] שהיה שם אדם גדול בעיר מאז מסתמא יש חרם מבית דין ודנין אותה כן.
ואם ירא אדם פן ילשינו אותו במרוצה יכול לבטל מנחה ואפילו בשבת ויום טוב עד שיעשה לו דין. מלשין יכולין להכריחו בכח חרם לומר מה שאמר לפני טובי העיר ואם נראה להם שיש לו לסלקו מיד יסלקוהו ולא יאמר אלך לבית דין.
ותקנת חרם קדמונים שיעשו דין בהזמנת העיר הקרובה ולא יצטרך לילך למרחוק לרב גדול ולא יוסיף להוסיף מנה על מנה. והזמנה שילך לאחת מג' עיירות הסמוכות שיש שם ב"ד. ואם חשוב הקרוב ילכו לחשוב (ואם יסרב) [ולא יעכב] החשוב לעשות הזמנה. ואם (אין) הנתבע בישוב השליח נאמן שהראה לו ההזמנה כשנים.
